Saturday, December 15, 2007

Drivers and their mothers

This post applies to drivers in Israel, so I wrote it in Hebrew. Please forgive me, and/or let me know and I'll send you a translation



לאחרונה קניתי קטנוע. נמאס לי, נמאס לי, נמאס לי מהפקקים. אני גר בשוהם, ולאחרונה נטשתי את משרתי הנוחה באיירפורט סיטי (חמש דקות), ועברתי לעבוד בר"ג (עשרים דקות, או שעה וחצי תלוי בתנועה). אחרי חודשיים של נהיגה, ובזבוז של כשעתיים מיותרות ביום על הכביש ו/או יציאה מהבית בשש בבוקר, נתתי ניסיון קטן לרכבת. גיליתי שנסיעה מהבית שלי לתוך טרמינל 3 זה 20 דקות (ביקורת בטחון וכאלה), עוד חצי שעה בערך ברכבת כולל המתנה, ועוד 10 דקות הליכה למשרד. כל זה במקרה שהרכבת מגיעה בזמן, מה שלא קורה ב-35% מהמקרים (לפי סטטיסטיקה שלהם, לא המצאתי).
אז, כאמור, עברתי לקטנוע. יורד עלי גשם לפעמים, אבל לא נורא. קטנוע הוא האישור שלך ממשטרת ישראל והסביבה לנהוג כמו חמור, בשוליים, אבל בלי שאתה מפריע לאף אחד ותוך שאתה מסכן רק את החיים שלך (אני לא מרכיב). במהלך הנהיגה על הקטנוע כל שעליך לעשות הוא להגן על חייך אולם מעבר לכך אין הרבה התעסקות. מוסיקה אין - והראש פנוי לתכנונים, חלימה בהקיץ ומחשבות על המוות הממשמש ובא עם כל נהג שחותך אותך.

במהלך אחת הרכיבות האחרונות, תוך כדי שאני צופה בנהגי הקופסאות שלידי, וכיצד הם מתנהגים אחד לשני בצורה אדיבה כמו קופאית של סופר ללקוח שאין לו כרטיס חבר מועדון, עשיתי חישוב קטן שרציתי לשתף אתכם בו. גיליתי לחוסר הפתעתי שהנהג הישראלי הוא פשוט, בהיעדר הגדרה קולעת יותר, מטומטם. כנראה גם חלש בחשבון.
שמתי לב כי בירידה ממחלף לתוך אוטוסטרדה הכביש לרוב נפתח בעוד מסלול אחד (מסלול ההשתלבות של התנועה המצטרפת). באופן קבוע תראו נהגים מהתנועה על האוטוסטרדה חותכים לתוך מסלול הההשתלבות שהוא לרוב פנוי יותר, רק בשביל לחזור לנתיב המרכזי 50 מטר (וכ-10 מכוניות) אחר-כך. בפעולה אדיבה וחברית זו הם חוסכים להם 50 מטר שלמים, שהיו לוקחים להם כ-10 שניות לעבור וחוצים אותם במהירות שיא של 2 שניות. לכאורה נאמר - למה מטומטם? האיש פשוט מיהר ורצה להגיע הביתה לראות את ילדיו הקטנים לאחר עמל היום. או, וכאן נכנס אלמנט הטמטום לפעולה. אותו נהג מופלא שרצה לחסוך לעצמו זמן, למעשה חסך כאמור 8 שניות בכל פעם שהתנהג כמנוול. במהלך הנסיעה עוברים, איזה, עשרה מחלפים? כלומר נהגינו המסור חסך 80 שניות שלמות שהן דקה ועשרים שניות. חתיכת חסכון שהיה ללא ספק שווה את המאמץ של לחתוך את המכוניות המשתלבות מהמחלף, ולאחר מכן הדחפות חזרה לפני התנועה בנתיב המרכזי תוך כדי שאתה מוכיח לכל הנהגים על פניהם חלפת באיזה מקצוע אמך היקרה עבדה בשעה שנשאה אותך בבטנה.
אז מי מביניכם שנוהג בשעות העומס ועושה את הטריק המדהים המוזכר כאן - בעודכם מתאמצים בנהיגה ומעצבנים את שאר הנהגים על הכביש, תחשבו על אותן 80 שניות שאתם חוסכים ושאלו את עצמכם אם מגיע לאמא שלכם שאנשים שאינם מכירים אותה ידביקו לה מקצוע שמעולם לא חשבה לעסוק בו.

(בלוג זה כתוב בלשון זכר, ולא רק מטעמי נוחות)

1 comment:

Unknown said...

צודק במאה אחוז. אולי באמת ה נהגים המעצבנים האלה יעשו את החשבון כמה זמן הם הרויחו על השעון, לעומת כמה נהגים הם עיצבנו וכמה קללות הם חטפו (לאו דוקא האמא שלהם)